כפרות מנהג קדום בקצת עדות בישראל ליכול בערב יום הכפורים' תרנגול לגבר ותרנגולת לאשה , והוא הנקרא כפרה . נוטלים את הכפרה ביד ימין , מקיפים אותה מעל לראש ואומרים : " זה חליפתי , זה תמורתי , זה כפרתי , זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים ארוכים ולשלום".
את התרנגול שוחטים , ונהגו לתת אותו לעניים . מקור המנהג הוא , ככל הנראה , בזכר שהיו עושים לשעיר , שהכהן הגדול התוודה עליו את כל עוונות בני ישראל , והשעיר נשא אותם לארץ גזרה . אולם כדי שלא ייראה כמקריב קודשים מחוץ לבית - המקדש השתמשו בתרנגול , שאינו ראוי להקרבה . בבבל נהגו ליטול לכפרה צמחים וזרעונים ומקיפים אותם סביב הראש , לאחר מכן היו משליכים אותם לנהר , רמז לפסוק " ותשליך במצלות ים כל חטאתם"(
מיכה ז , יט ) מעין מנהג התשליך שלנו ( שבת פא ע"ב
האי פרפיסא ורש"י
במקום ) . המנהג פשט מבבל לספרד , לצרפת , לאשכנז ולשאר תפוצות ישראל . כמה מגדולי חכמי ישראל , כמו הרשב"א
, הרמב"ן
ור' יוסף קארו , התנגדו למנהג זה , משום שראו בו אמונה תפלה ו " דרכי האמורי' ו " מנהג שטות",
אך הוא נתקבל בהרבה תפוצות ישראל . יש שנוטלים סכום כסף במקום התרנגול ומ...
אל הספר