בדברי תשובתו הבטיח הנביא כי ימי צום אלו יהפכו לימי שמחה ( שם ח , יט ) . למרות זאת נדאה שכל ימי בית שני היו שנהגו לצום בתשעה באב אם כי מצויים מספר רמזים לכך שאכן צוין היום דווקא כיום חג , ובו הובאו עצים למקדש במקביל לימי מועד דומים כט"ו
באב . האיסיים לא הכירו כנראה כלל את המועד הזה . בית - המקדש השני חרב אף הוא בחודש אב בשנת 70 לסה"נ
. קדמה לכך מלחמת ה " חורבן " שניטשה בין השנים 66 - נ7 בה מדדו יהודי הארץ נגד השלטון הרומי . עם כיבושו של המקדש הפך הוא למאכולת אש בשרפה ענקית . יוספוס מספר ( מלחמות ו , ד ) שטיטוס , המצביא הרומי , החליט שלא לשרוף את המקדש אלא לשמרו והשרפה אירעה " במקרה".
חוקרים בני זמננו מפקפקים בתיאור זה , שכן במקורות היהודיים מוצג המעשה כפרי החלטה דומית מתוכננת היטב . כך גם מעידים לפי תומם מקורות אחרים , ביניהם מקורות רומיים . בדרך כלל מקובל היה שלא להחיל את חוקי המלחמה על מבני דת , ברם במקרה זה לא רק שהמקדש שימש כמבצר למורדים , אלא היה גם בסיס כוחם המוסרי והאידיאולוגי . לטיטוס היתה סיבה טובה להעריך שחורבן המקדש ידכא את שאיפות המרדנות היהודית , שניזונו בעיקר מאמונתם הד...
אל הספר