הלל

באלה . מצוה זו היתה אחד הביטויים הבולטים לעזרה הדדית בקרב הציבור היהודי וסייעה לו לעמוד בפורענויות השונות שהתרגשו עליו בתנאי הגלות . מצוה גדולה היא לארח אורחים לסעודות שבת וחג . בקהילות רבות בתפוצות ישראל הוקמו אכסניות מיוחדות לעוברי אורח שהשתכנו בהם על חשבון הציבור . בצד אותן אכסניות של הכנסת אורחים התפתח מנהג לחלק בבית - הכנסת פתקים לאורחים בימי שבת וחג ועליהם היה כתוב שמו וכתובתו של המארח . כל זאת על מנת למנוע את ביוש האורח המחפש את מארחו בתפילה . בתפילת " מי שברך"' הנאמרת בשבת לאחר קריאת התורה מברך החזן את הקהל ואת כל העוסקים בצורכי ציבור וביניהם " מי שנותנים נר למאור ויין לקידוש ולהבדלה ופת לאורחים וצדקה לעניים". מ"מ - יד הלל שבח ודברי תהילה . במסורת היהודית נתיחד הביטוי לקבוצה של ששה מזמורים ( קיג - קיח ) מספר תהילים הבאים ברציפות , והנאמרים בראשי - חודשים , בשלוש רגלים ובחגי ההודיה ( חנוכה , ובהרבה מקומות גם ביום העצמאות וביום שחרור ירושלים ) . כבר מזמן קדום למדי הוכרו ששה מזמורים אלה לקובץ אחד . במסורת התלמודית , ובמסורת המאוחרת יותר , הם כונו " הלל " סתם , או " הלל המצרי". ...  אל הספר