בשנת שס"ה
בערך ( 1605 ) כבר נדפס השיר בוונציה , בספר " היכל השם".
מכאן ואילך קשרו את השיר לארץ - ישראל , לרשב"י
ולשבת כאחד , ולפיכך ייחסו לו מעלה מיוחדת , ואמרו כי המשורר אותו בשבת זוכה נשמתו להארה מיוחדת באמצעות נשמת רשב"י
. בשנת שע"ב
( 1612 ) לערך נדפס השיר בקראקא , במסגרת " תיקון שבת מלכתא",
וחיבור זה נפוץ במהדורות רבות , ומצוי היה בבתים רבים בישראל כחלק מעבודת הקודש בשבת . באמצעות רבי יחיא אלצ' אהרי , הנוסע התימני שסייר בארץ ושב למולדתו בערך בשנת שכ"ז
( 1567 ) , חדר השיר גם לתימן ונתקבל בסדר " הקבלת שבת".
במקומות אחרים הושר אחרי ( ובאיטליה , ואולי כבר בצפת - לפני ) הפיוחו " לכה דודה' . פעמים שהושר בבית , אחרי " אשת חיל",
או בתוך הסעודה ( בעיקר במרוקו ) . בהשפעת ספר " חמדת ימים",
נערך לראשונה סדר " תיקון ל"ג
לעומר",
שנדפס באיזמיר תק"ט
( 1749 ) . בסדר הלימוד נכללה ההוראה לשיר את " בר יוחאי".
פעמים שהשיר פתח את סדר הלימוד ופעמים שהושר אחריו . על כל פנים , מאז נקבע לומר את הפיוסו בל"ג
בעומר . ויש ששרים אותו בשבתות הסמוכות לפני ל"ג
בעומר . במרוצת הימים שולב השיר גם במסגר...
אל הספר