" אשר קנא לא לוהיו" מבט בן ימינו על קנאות ושכרה הילה אונא פרשות בלק ופינחס מעלות על נס מעשה אשר נראה בעיני קשה מאד מבחינה ערכית . " ןיךבר ה' *< ל משה לאמו פינחס בן אלעזר בן אקוץ הב ^ הן ה # יב את חמתי מעל בני-ישךאל בקןנאר את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי . לכן אמר הנני נתן ל 1 את בריתי שלום . והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לא-להיו ויכפר על בני ישראל" ( במדבר כה , יא-יג . ( פינחס , בקנאותו לה' הרג שני אנשים . אמנם , מדובר היה באנשים שחטאו בפרהסיה חטא איום ונורא , שאיים להשפיע על כל עם ישראל ולסחוף אותו , אבל עדיין עומד בעינו הקושי של עצם המעשה , והקושי מחריף עוד יותר כאשר פינחס זוכה להערכה על מעשהו ואף לשכר . בסוף פרשת בלק השכר הוא כלל-לאומי : " ותעצר המגפה מעל בני יקזךאל" ( שם כד , ח . ( ובפרשת פינחס , זוכה פינחס לשכר אישי : " הנני נתן ל 1 את בריתי # ל 1 ם" ( שם כה , יג . ( מה הקשר בין המעשה והשכר ? ומדוע מי ששופך דם - גם אם בסיטואציה מוצדקת - זוכה דווקא לברית שלום ?
אל הספר