" קדושים תהיו" קדושה : התבדלות או התחברות ? תמר ביאלה נדמה שהדרך היהודית שאנו מכירים להשיג קדושה היא דרך ההתבדלות , הפרישות , החריגה מהכלל : עם ישראל הוא 'גוי קדוש' שנבחר על ידי האל מכל העמים . עבודת ה' תוך פרישה מפולחני עבודה זרה היא המקדשת את העם . הכהנים מתקדשים בהתבדלותם מטומאות שונות וכל איש או אשה , המבקשים באמצעות נדר נזירות להוסיף קדושה בחייהם , צריכים להתבדל מיין , מתספורת ומטומאת מת . כדי לקבל את התורה מצווים הגברים לפרוש מהנשים . קדושה הנקנית מתוך פרישות יוצאת מתוך הנחה של הבדלה היררכית : הבדלים בין קודש לחול , בין טמא לטהור ובין יום השביעי לששת ימי המעשה , כמו גם בין ישראל לעמים , בין כהנים , לוויים וישראל ולפעמים גם בין נשים לגברים . אנו מצווים : " קןדשים תהיו כי לןדו'ש אני ה' א-להיכם" ( ויקרא יט , ב . ( נדמה שעל מנת להיות קדוש כמו ה' ויותר מזאת , להיות קדוש משום שה' קדוש , צריך להיות שונה מהכלל , מהנורמליות , כי הכלל הוא פחות ונחות . ערכה של הקדושה רב , משום שהיא מבטיחה נעלות , אחרות , זיכוך . אך האם קדושה יכולה לבטא גם תחושה והוויה אחרת ? האם היא יכולה להיקנות ,
אל הספר