" ותמת שרה" סיפור העקדה מזווית נשית רחל עופר מאז ראשית הציונות החלה ההוויה המקראית להעסיק את הספרות העברית המתחדשת . דמויות מקראיות וסיטואציות מקראיות החלו מקבלות משמעויות רלוונטיות . בחינת הדיאלקטיקה הפולמוסית עם המקרא עשויה ללמדנו על הדרך לגיבוש הזהות הפואטית הן של המשוררים השונים והן של הדורות הספרותיים השונים . העקדה הפכה למוטיב המקראי הדומיננטי ביותר בספרות העברית החדשה . היא מבטאת במקביל גם את השבר הנורא של השואה וגם את הטרגדיה שבהקרבת בנים על מזבח המולדת . על המרכזיות של סיפור העקדה בשירה העברית החדשה ניתן ללמוד מן העובדה שאין כמעט משורר - החל משנות ה50- של המאה הקודמת - שאינו נזקק לנושא כדי לבטא את כאב האובדן והשכול . כל שיר שעוסק בעקדה עומד במתח מתמיד עם הסיפור המקראי ופרשנותו מחד ועם שירי העקדה שקדמו לו מאידך . שיר עקדה מעניין במיוחד ויוצא דופן הוא השיר 'חיי שרה' של בנימין גלאי ( תשכ"ח , ( הבוחן את סיפור העקדה מזווית נשית , במקום התייחסות הרואית לעקדה מזווית היסטורית-לאומית-גברית . המשורר מעמיד במרכז הבימה השירית את דמותה של שרה - שהיא דמות אילמת בפרק זה של הסיפור המקראי , ומ...
אל הספר