הדיבור הנעדר אדם וחוה משעה שהחל אדם מתרחק מן החייתיות שבו , והתעורר בזכות יכולתו לקרוא בשמות לחפש לעצמו שותף בעולם , נדמה שהוא עולה על דרך פריחת אישיותו , אלא שמחויבותו נכשלת . דומה שהופעת הדיבור חסרת רוח חיים היא , והיא נתקלת במכשולים הבולמים את התנופה הראשונית שדחפה את האדם לעבר הזולת . אדם וחווה מדברים אל האל ואל הנחש בנפרד , אך אינם מצליחים לפתח שיחה בונה בינם לבין עצמם . פעמיים קורא אדם שם לבת זוגו ( בראשית ב , כג ; ג , כ , ( אך אינו פונה אליה בדברים אף לא פעם אחת . המילים המבוטאות אינן עוקרות את בני השיח מתוך עצמם . הן משמשות להם רק להצדקת עצמם . הם אינם מצליחים לקרוא זה לזה , ונדמה שלמרות תחילתה של היפתחות , הם אינם מסוגלים להיפטר מן הנטל המרתק אותם לעצמם , שהרי רק במבחן הדיאלוג מגשים בן אנוש את עצמו בשלמות , והדברים אמורים בשלב שבו דבר-מה שטרם נאמר , המחייב את אחריותו של הדובר , מתגלה בזכות נוכחותו האקטיבית של סובייקט , הנחלץ מתוך המבנים הקפואים המנכרים אותו כדי להצטרף אל אדם אחר המאזין לו . 19 שמות ספרי החומש - בראשית , שמות , ויקרא , במדבר ודברים ( שניהם מן דב"ר ) - מזכירים א...
אל הספר