פרק א מבוא : מהי הפסיכולוגיה של הצמצום ? מאז ייסודה של הפסיכולוגיה כתחום אקדמי עצמאי , היא כבשה לעצמה מעמד כמעט בלתי-ניתן-לערעור . לרבים מאתנו ברור שבכל תהיה בתחום ההתנהגותי-חברתי , פסיכולוג או עובד סוציאלי הוא איש המקצוע שבו עלינו להיעזר . ההכרה בתחום חורגת מגדרם של אנשים פרטיים , משוגעים לעניין . בימינו , המוסדות הממלכתיים יזמינו פסיכולוגים לסייע באזורי אסון , ויפנו להערכה פסיכולוגית-חינוכית כדי להחליט איזה בית ספר הוא המתאים לילד מיוחד והאם פושע כשיר לעמוד למשפט . ברור לנו שהמומחה לבריאות נפש הוא המעריך המוסמך והוא המרפא הפוטנציאלי . אפשר לומר שהפסיכולוגיה היתה למובן מאליו של כולנו . ברור לנו שמצוקות רגשיות הן עניין לפסיכולוג כשם שברור לנו שרגל שבורה היא עניין לרופא אורתופד , ודלקת גרון היא עניין לרופא משפחה . מעמדה זה של הפסיכולוגיה מתבטא לא רק בהכרה הממסדית אלא גם בדיבור היומיומי , הלא-מקצועי והלא-ממוסד : כולנו מפזרים הערכות של ' פסיכולוגיה בגרוש , ' בנוגע לעצמנו ובנוגע לאחרים , כבקיאים ורגילים אנחנו מדברים על 'טראומות ילדות' ועל 'תסביכים . ' אולם מציאת המימד התרבותי של כל תרבות ה...
אל הספר