פינאל בתיקו

פינאל בתיקו בחפשנו את הזהות היהודית הגענו לפרשת שתי הדרכים , שמצאו את ביטוין , בשנים האחרונות , גם בשיטות המחקר הסוציולוגי גם ביצירות ספרותיות ופילוסופיות . הדרך האחת היא , שיהודי מתאר את היהודי כמו שהוא רואה את עצמו . שואלים אותו , או הוא שואל את עצמו : "מי אתה " ? והרי הוא עומד מול הראי , בוחן את עצמו , מנתח את עצמו ומגיע למסקנה : היהודי הוא כמוני , כי על כן יהודי אני . זהותו של היהודי היא זהותי שלי . כך , בערד' עשה הסוציולוג והסופר אלבר ממי בספרו "דיוקנו של יהודי . " הדרך האחרת היא הדרך , שהציע ז'אן פול סארטר , ושאנו מוצאים אותה , במידה מסוימת , בשיטות הסוציולוגיה והדמוגרפית של היהודים : היהודי מכיר את זהותו לפי דעתו של הזולת עליו . הווה אומר : "יהודי הנני , כפי שרואה אותי הזולת . " ל"זולת , " כלומר ללא יהודים , גישה מסוימת ליהדות , אינטואיציה מסוימת , ואף ידיעה מסוימת . על כן מותנות תגובותיו של האדם היהודי בסביבה הלא יהודית , ואזי היהודי מגדיר את עצמו כפי ש"הושלך , " בהתאם ל"פרויקציה" של עצמו , שאותה הוא מרגיש אצל הזולת . ואומר בלשון דיאלקטית ממשית , שאין היא מורידה מערכן של שתי הש...  אל הספר