. 3 המאבק התרבותי לזהותה היהודית של מדינת ישראל ליבוביץ , גולדמן והרטמן דגלו בהפרדת הדת מהמדינה מסיבות עקרוניות ופרקטיות . הם לא האמינו שניתן לכפות אורחות חיים דתיים על מי שאין זו דרכו . להערכתם יותר משתורמת הכפייה הדתית לצביונה היהודי של המדינה , היא מייצרת אנטגוניזם לדת היהודית אצל מי שאינו רואה עצמו מחויב להלכותיה . האמונה הדתית , מדגישים ארבעת ההוגים בהם עסקנו , אינה עניין לשכנוע , אלא עניין להכרעתו האישית של היחיד . קיום הלכות בכפייה הינו חסר כל משמעות דתית . מי שמכיר בלגיטימיות של משחק השפה החילוני , אינו שואף להטיל את כללי המשחק של השפה הדתית על רעיו שבחרו במשחק שפה אחר . זאת ועוד , כבר עמדתי על כך שהשפה הדתית היא שפה בעלת משמעות פנימית , משמעות שאינה ניתנת למדידה בקנה מידה 'חיצוני . ' אורחות החיים הדתיים , אותם מאמץ המאמין כביטוי לנאמנותו ומחויבותו הדתית , הם בעלי משמעות עמוקה רק עבורו ועבור שאר אנשי קהילת המאמינים . לפיכך יהא זה מגוחך לדרוש ממי שאינו לוקח חלק בשיח היהודי דתי לאמץ את אורחות החיים של ההלכה היהודית . במאמר שפרסם גולדמן , לא מכבר , הוא חוזר ומזכיר כי ליבוביץ היה ה...
אל הספר