. 5 סיכום : "מיזוג האופקים" לסיום פרק זה , יש להרחיב את ההבחנה המשמעותית שעושה הלברטל ( תשנ"ז ) בין תיאוריות דקונסטרוקציוניסטיות לבין תיאוריית הפרשנות של חכמי התלמוד כפי שהיא מצטיירת מתוך עיון בדרכי פרשנותם . רצוני לטעון כי ההבחנה שעושה הלברטל בין תפיסת הטקסט המדרשית לבין תפיסת הטקסט על פי הרקונסטרוקציה , מתאימה גם ליחס שבין הפרשנות המוצעת על ידי ההוגים הנידונים בספר זה , לבין 103 תיאוריות הפרשנות הדקונסטרוקציוניסטית . ואלו הם עיקרי טיעוניו של הלברטל : א . שתי הגישות הפרשניות , זו של הרקונסטרוקציה וזו של הפרשנות המסורתית , תופסות באופן רומה את תפקיד הפרשן . כלומר , גם חכמי התלמוד וגם פרשנים מסורתיים מאוחרים יותר שותפים להנחות הפוסט מודרניות הבאות : . 1 כוונת המחבר אינה קריטריון לאמיתות ושיקריות של פירוש . . 2 הטקסט פתוח , כלומר במעשה הפרשנות מתהווה כל פעם מחדש . ב . אולם נימוקיה של הגישה הפרשנית מסורתית שונים מנימוקי העמדה הדקונסטרוקציוניסטית . עמדה אחרונה זו , ערערה על קיומה של משמעות קבועה בטקסט ועל "המטאפיזיקה של הלשון" הטוענת לכך "שמאחורי כל ביטוי בשפה מסתתרת משמעות שניתן לגלותה" (...
אל הספר