פתח דבר החינוך שניתן לי בצעירותי היה טבוע בחותמם המובהק של גאוני המסורת התלמודית של מזרח אירופה . עד היום אני זוכר בבירור את חוויית ההתוודעות הראשונה לגאון תלמוד שנשא הרצאה תיאולוגית על התפילה , הרצאה שרעיונות סרן קירקגור ורודולף אוטו היו עמודי התווך שלה . לפתע , כבמעין משב רוח קריר ומרענן , קמה והיתה מול עיני פנומנולוגיה דתית חדשה . ברגע זה נשתנתה לנצח מגמת ההתייחסות שלי ליהדות . המורה ששינה כך את חיי האינטלקטואליים היה הרב יוסף דוב סולובייצ'יק , נוחו עדן . לא אוכל לתאר די הצורך את ההשפעה העמוקה שהיתה לרב סולובייצ'יק על לימוד הגמרא שלי , על חשיבתי הדתית ועל כל תפיסת היהדות שלי . אני זוכר שכתבתי לו ואמרתי , "האחריות למעבר שלי ללימודי פילוסופיה היא שלך . " ואכן , הוא היה זה שכתב לי מכתב המלצה לבית הספר לתלמידים מתקדמים באוניברסיטת פורדהאם . במהלך לימודי הפילוסופיה שלי ובנקודות זמן מכריעות בחיי , כשחוויתי תקופות קשות של ספקות וערערתי על כמה מן העמדות התיאולוגיות והמוסריות הרווחות והמקובלות מאוד שאפשר למצוא במסורת ההלכה , הוא היה הדמות , התמונה החיה שהזינה , טיפחה וקיימה את מחויבותי . עד ...
אל הספר