פרק שלישי האידיאולוגיה של הסבל האם יוכלו היהודים לשרוד גם לאחר שהמצור יוסר מעליהם ? יהודי אחד היה מהלך לו ברחובות מינסק ( או שמא פינסק (? כשלפתע הטילה ציפור מעופפת את צרכיה על ראשו . הרים היהודי את עיניו כלפי מעלה בתלונה : "פאר די גויים זינגען זי" ( ובשביל הגויים הן מזמרות . ( " עם קשה עורף , " כך כינה אלוהים את היהודים . הם סרבו לסור למשמעתו , הימרו את פיו והתקוממו נגדו . התנהגותם הסוררת סיכנה לא אחת את מעמדם כעם הנבחר . הם היו הפכפכים בנאמנותם , דעתם הוסחה בקלות מחובותיהם וזיכרונם הקצר היה מאכזב . בציביליזציה הנוצרית הטרום מודרנית נחשבה עקשנות זו , בהיפוך טרמינולוגי מריר , לתג הזיהוי של העם היהודי כעם שאי אפשר להעבירו על דתו . היהודים הם "קשי עורף" בנאמנותם לאמונה האנכרוניסטית שלהם , נאמנות כה איתנה , עד שהיא מונעת מהם מלפקוח את עיניהם לראות את האמת הנוצרית , חרף היותה כה ברורה ובלתי מוטלת בספק . נחישותו של הקיום היהודי כנגד כל הסיכויים הייתה עלבון מר לכנסייה המנצחת . לטענתה , היהודים הם למעשה הגרעין המרדני , שעצם המשך קיומו מעיד כי העולם עדיין לא הגיע לגאולה שלמה . מסקנות תיאולוגיות...
אל הספר