א . מקרן המגן ליהב המגן - אוקטובר-וצמבר 1955 הדיכאון על ריבוי סימניו עומד במרכז תיאוריהם של הסופרים והמשוררים בשנה שלפני המלחמות . הדיכאון אינו בחזקת מסר סמוי או משתמע , הוא גם לא איזה היקש או פרשנות . הוא בא לידי ביטוי ומנוסח באופן מפורש . לדידם של הסופרים והמשוררים , מצב רוח אחד ויחיד מתחייב מן המצב החברתי תרבותי כלכלי , כפי שהם מתארים אותו , והוא דיכאון . לשון אחר , לא כל מצב המתואר כקשה , מן ההכרח שיתפרש כמצב הגורם לדיכאון . במאמר מוסגר , ימי מלחמת השחרור 1948 למשל , תוארו על ידי אותם סופרים ומשוררים , כימים קשים ביותר , אך לא כימי דיכאון . כך הם טוענים ערב המלחמות שאחריה . בשנה שלפני המלחמות הבאות תיארו הסופרים והמשוררים את מצב הרוח כדיכאוני בעיקר מפני שלדעתם דעכה ושקעה האמונה באוטופיה החלוצית . קשיי המציאות לא נתפסו כביטוי לשינוי ערכים , כתקופת מעבר , או כניסיון לחשבון נפש . נהפוך הוא , הסופרים והמשוררים רואים רק התפרקות ומשבר ערכים . אין לה לאוטופיה החלוצית תחליף וזו הסיבה לדיכאון . רק מתי מעט תפסו את הקשיים למיניהם כתהליכי שינוי חיוביים . הרוב גרס שהדיכאון מתחייב מעצם קיצה של ...
אל הספר