פרק טו ( ו ) באותה שעה אירע שאגריפס המלך היה בדרכו לאלכסנדריה כרי לברך את אלכסנדר שנשלח זה לא כבר ליטול לידיו את ממשלת מצרים , שנירון הפקידה בידיו . אבל אחותו [ של אגריפס , [ ברניקי , שהיתה בירושלים וראתה את מעשי האכזריות של החיילים הרומאים נצטערה צער גדול ושלחה בזה אחר זה את מפקדי הפרשים שלה וחיילי המשמר שלה אצל פלורוס , וביקשה ממנו לשים קץ לטבח . אבל הוא לא נתן לבו , לא להמון ההרוגים ולא לייחוסה הנעלה של המבקשת . עינו היתה נתונה אל הבצע שהגיע לו על ידי השוד , ואטם אזניו להפצרותיה . הזעם המטורף של החיילים נפנה למלכה עצמה : לא זו בלבד שעינו והמיתו את שבוייהם בפניה , אלא אף ביקשו להרוג אותה , אילו לא מצאה מיד מחסה בארמון . שם עבר עליה הלילה כשהיא מוקפת אנשי משמר , שחששו מפני התקפת החיילים . היא ביקרה בירושלים כדי לקיים נדר שנדרה לה , ' שכן מנהג היה שאדם חולה או היה נתון בצרה אחרת היה נודר להמנע מיין במשך שלשים הימים שקדמו ליום הבאת קרבנותיו , ומגלח את השערות . ברניקי נהגה אז בהלכות אלו כשהופיעה בפני בימתו של פלורוס כשהיא יחיפה , ולא זו בלבד שלא הראה לה שום אותות כבוד , אלא אף חייה היו נ...
אל הספר