פרק יד

פרק יד ( 1 ) הורדוס שהאמין שאחיו עדיין בחיים , החיש את נסיעתו לערב , כי הוא מיהר להשיג ממלכה את הכסף שרק על ידו קיווה לספק את חמדנותם של הברברים לטובת פצאל , שאפילו אם יתגלה שהערבים יתעלמו מקשרי הידידות עם אביו ( של הורדוס ) ויהיו פחותים למדי מכדי שיתנו לו מתנה ללא תמורה , קיווה לקבל ממנו בהלוואה את סכום הכופר ויתן כמשכון את בן האסיר שהוא מבקש לפדות : כי בן אחיו , נער בן שבע שנים , היה עמו . יתר על כן , הוא היה מוכן לתת שלש מאות טלנטים והציע את הצורים כערבים לאחר שהם התנדבו לכך . אבל נתברר כי הגזרה היתה מהירה מרצונו העז י פצאל היה מת ואהבת האח של הורדוס היתה לריק . ואף לא מצא אצל הערבים כל ידידות . מלכוס מל ך ערב שלח לו הוראות בהולות לעזוב מיד את שטחו , וטען שהוא קיבל הודעה רשמית מאת הפרתים לגרש את הורדוס מערב : לאמתו של דבר הוא החליט שלא לפרוע את חובותיו לאנטיפטר ולא להיות אנוס על פי רגש של בושה להחזיר דבר כל שהוא לבניו השרויים במצוקה , תמורת כל מה שקיבל מאביו . יועציו שיעצוהו להתנהג באופן מביש כזה היו האנשים החזקים ביותר בחצרו , שרצו כמותו לשלוח יד בכסף שהפקיד אצלם אנטיפטר . 274-276 ...  אל הספר