פרק א ( 1 ) בשעה שאנטיוכוס המכונה אפיפנס היה מתדיין עם פתולמיאוס הששי אודות סוריה כולה , פרץ סכסוך בין נכבדי היהודים . אהבת השררה שלהם היתה מכוונת אל השלטון העליון , כי איש מאנשי המעלה לא היה יכול לסבול מרותו של חבירו השוה לו . ידו של חוניו , מבני הכהונה הגדולה היתה על העליונה , והוא גירש מירושלים את בני טוביה . הללו ברחו לאנטיוכוס , והציעו לו שישתמש בהם כמורי דרך בפלישתו ליהודה . המלך נשמע להם בדבר שהיה משתוקק לו מזמן , והוא עצמו הסתער בכוח גדול , וכבש את העיר בכוח , והרג המון גדול מתומכיו של פתולמיאוס : הוא נתן לחייליו רשות לבוז בלי מצרים , ושדד אפילו את המקדש . והשבית את עבודת התמיד שלש שנים וששה חדשים . חוניו הכהן הגדול ברח אצל פתולמיאוס , והוא קיבל מידיו מקום בנומוס של הליופוליס , ובנה עיר קטנה בתבנית ירושלים . ומקדש דומה . נדבר בענין זה במקום המתאים . גג-וג ( 2 ) לא נתקררה דעתו של אנטיוכוס בכיבוש הבלתי צפוי של העיר ובשוד ובטבח כזה , ובגלל תאוותו שלוחת הרסן והזכרון של הסבלות שעמד בהן בשעת המצור , לחץ על היהודים להפר את תורת אבותיהם שלא ימולו את ילדיהם , ושיקריבו חזירים על המזבח . ...
אל הספר