השיחות והסימפוזיוו של פראג : דוד גנז בלבה של המהפכה ראשית כל , נציין את תחושת-הסיפוק של דוד גנז , ברשמו לפניו את האישורים שנתנו בזה אחר זה מוריו הלא-יהודים לתכונה היהודית . לאחר האישור הכוללני , שנרשם בסימן כ"ה , מוצאים אנו ציון בקיאותם המתימטית של חכמי-התלמוד הן באשר למידת שנת-החמה ( סימן קס"ד , ( והן באשר למידת שנת-הלבנה ( סימן ר"ג . ( ידועה חשיבותם של שני הנתונים האלה לגבי קביעתו של לוח-השנה העברי ו בניגוד ללוח-הנוצרי , המבוסס על שנת-החמה בלבד , וללוח-המוסלמי , המבוסס על שנת-הלבנה בלבד , הלוח היהודי הוא היחיד מבין לוחותיהן של שלוש דתות-הייחוד , המשלב את שתי המידות במסגרתה של סינתיזה , שהיתה לפנים אמפירית גרידא , אולם במאה הרביעית לסה '' נ , השתית האמורא הלל השני לוח זה , אחת ולתמיד , על בסיס מתימטי . האמורא המתימטיקאי , אשר הלל השני השתמש בלוחותיו , נקרא רב אדא בר אהבה , והוא חי מאה שנה לפניו , דהיינו בתקופה שבה פרסם תלמי את חישוביו שלו באלמגישט . זו הזדמנות לדוד גנז , להקדים ולהקיף , במסגרתה של תמצית קצרה , את תולדותיה האוניברסליות של התכונה , שהוא משחזרו בפרוטרוט בחתימה של ספרו . ...
אל הספר