ז'קלין כהנוב ופליקס מטלון : שתי פרספקטיבות , קולותמטרימים רונית מטלון אפתח בסיפור מטרים . לפני כמה שבועות ישבתי בבית קפה עם הסופרת נורית זרחי שמכירה אותי מגיל חמש בערך : שתינו מהעיר האיומה פתח תקווה . בעודנו מדברות , ניגשה לשולחננו מכרה ותיקה של נורית , ביקשה לדעת אם אני היא הסופרת רונית מטלון , ומיד פתחה בווידוי : היא , העידה על עצמה , נמנית עם אותו מייפלאור ישראלי שורשי , שהתחנך על התעלמות וזלזול במזרחים ואת הרומן שלי , זה עם הפנים אלינו , הודתה , החלה לקרוא אך ורק מתוך סקרנות אנתרופולוגית , מתוך רצון עז להתוודע להוויה המזרחית . להפתעתה , אמרה , גילתה במהלך הקריאה שהספר פשוט טוב מבחינה ספרותית ומאוד השתוקקה להגיד לי את זה , שאדע . השתררה שתיקה איזה זמן . נורית דיברה ראשונה , היא אמרה : את יודעת , גם ההורים של רונית הם המייפלאור , מייפלאור אחר , אבל מייפלאור . שוב היתה שתיקה , אבל אחרת , כזאת שאחרי האקט . חייכתי בעיקר כדי להסתיר את התרגשותי מהסולידריות הפשוטה , הלא מעוכבת של נורית וחשבתי בלבי לשתי דקות שנחלצתי הפעם . אבל ממה וממי בדיוק ? זה באמת הגג הגדול , חשבתי לעצמי , להימלט מהציפו...
אל הספר