ד . הציונות הדתית הרעיון הציוני התנוצץ תחילה , במחצית השנייה של המאה התשע עשרה , בחוגים שאפשר להגדירם כ"אורתודוכסיים , " או אפילו "קדם אורתודוכסיים . " אמנם , כבר בניסוחיו הראשונים והתמימים ביותר מתגלה רגישות לתהליכים המדיניים והתרבותיים , האופייניים למצב עם ישראל בזמן החרש . נמצא בו , קורם כל , הערכה חיובית על רעיונות הקדמה הלאומיים , הדמוקרטיים והליברליים בחברה האירופית , ולו רק מנקודת הראות של היחס ליהודים . מבשרי חיבת ציון עמדו על כך שרעיונות הקדמה בסביבה הלא יהודית פותחים פתח להגשמת החזון העתיק של הגאולה בדרך הטבע , כמפעל חברתי לאומי . עם ישראל יוכל סוף סוף להתמודד , ביוזמתו , על פתרון בעיית פיזורו , כי העמים המתעוררים לשחרור לאומי , לשוויון חברתי ולסובלנות יאפשרו ואף יסייעו לו . ועוד , מבשרי חיבת ציון הרגישו כי היוזמה הלאומית היא גם צורך השעה , כי רעיונות הקדמה בסביבה הלא יהודית משפיעים לרעה על שלמות החיים היהודיים בגולה : תנועת ההתבוללות והתיקונים בדת . כבר בשלב ראשוני זה אפשר , אפוא , להציג את הציונות כתגובה על המציאות של הזמן החדש . אבל ביסודה הייתה תגובה זו בבחינת ניסיון להתח...
אל הספר