ציונות ימנית : זאב ז'בוטינסקי תנועת העבודה הייתה התנועה הדומיננטית ביישוב בארץ ישראל עד שנות השבעים המאוחרות ( כשלושים שנה לאחר קום המדינה , ( אולם תמיד היו בישראל ובתנועה הציונית כוחות שראו עצמם כ"ימין" בקשת הפוליטית . דוברי הכוחות האלה היו מגוונים , אך כולם הכירו בסמכות האידאולוגית והאינטלקטואלית של זאב ( ולדימיר ) ז'בוטינסקי . ( 1940-1880 ) ז'בוטינסקי היה בן למשפחת סוחרים אמידה באודסה , למד עברית מגיל צעיר אך נשלח לבית ספר פרטי לא יהודי , היה לעיתונאי , סופר ומשורר . מפגשו הראשון עם הציונות היה בברן , בהרצאתו של סירקין . בשנת 1898 נסע לרומא ללמוד משפטים ובהשפעת מוריו היה לאוהד של כלכלה סוציאליסטית , אף כי סלד מהמרכסיזם . לאחר המהפכה הבולשויקית התנתק כליל מכל זיקה לסוציאליזם . ז'בוטינסקי חזר לאודסה והמשיך בעבודתו העתונאית . בשנת 1903 היה ממקימי קבוצה יהודית להגנה עצמית ולאחר פוגרום קישיינב ( אותה שנה ) היה לפעיל ציוני . כראש תנועת "ביתר" היה מקור השראה לצעירים רבים , בעיקר במזרח אירופה . בקונגרס הציוני השישי התנגד להרצל בנושא אוגנדה . בהמשך דרכו תמך במפעל ההתישבות בארץ ישראל ובטיפוח ...
אל הספר