עםסיום המאה : קץ עידן המיצבים והאמנות הישראלית על סף התמוטטות עצבים היה ניסיון לומר משהו על ה"אומללות" ועל הוסר הצדק החברתי אבל כיוון שזה נראה כאילו חוסר הצדק כאן דומה לחוסר הצדק " שם , " התקבלו עבודות אמנות דומות להפליא , שנראו כמו שיכפול והעתק של עבודות שכבר ראינו . הן היו חסרות את האותנג 1 המיוחלת . הן נראו כמו שיחה על צרות של אחרים , ובעיקר נעדר מהן כוחו של הכאב האמיתי . זה כנראה לא עובד להראות צילומים של אתיופים אומללים ושל פלסטינים אומללים ושל חסרי דיור אומללים . פתאום כולם נראים כמו חיקוי עלוב של קוסובו ושל הפליטים מרעידות האדמה באיסטנבול . זה לא נראה אותנטי וקשה לאתר את האמת היצירה . אנחנו מדינה של כובשים שלא מעניקים זכויות יתר לפליטים . אבל ביצירות האמנות הביקורת הזאת לא עוברת , מתקבל אלא סימון של עובדות . לפעמים אפשר לטעות ולחשוב שאנחנו מתהדרים בפליטים משלנו , בעניים משלנו ובמקבצ נדבות משלנו . אולם יש לתת את הדעת על השאלה , כיצד מפיקים הנושאים הללו דבר המתקרב להיות יצירת אמנות , ולא רק סמן של מציאות כואבת . את המציאות הזאת יכול לראות כאן כל אורח שמגיע ^? רץ לשבוע , גם מבלי לב...
אל הספר