החמור

החמור מנשה קדישמן החמור עומד על ראש הגבעה , משקיף על הארץ הקטנה , על ארץ ישראל . בבטנו הוא נושא את גורל העם , את הכאב ואת הדם של האנשים החיים בין הים וההרים , בין הסלעים והקוצים והמדבר . החמור מרים את ראשו , כאילו שואל : "למה !? למה הם מגדלים ילדים באילו היו פרחים , ואחר בך מניחים את הפרחים האלה על הקברים " !? החמור משקיף על הנוף . אולי הוא אחד מנביאי ישראל אשר הוכיח את העם , הנביא שהמטיר על ראשם אהבה וזעם . החמור עומד שם ועוקב אחרי נשר המרחף לבדו במדבר הלוהט . הוא מביט באיש יחף הצועד על DVJxrr החדות , הולך אל גורלו . אולי בך הסתכל סביבו גם חמורו של אברהם , כאשר הוליך אברהם את בנו יצחק אל הר המורייה , לעקדה . כי עקדת יצחק איננה רק מסע בהיסטוריה ובציוויליזציה , היא מאורע וסמל המבטא את ההכרח להפסיק מיד את הקרבתם של אנשים צעירים במלחמות של כל העמים . להפסיק עכשיו ! ללא דיחוי ! איש לא שאל את יצחק איך הרגיש כשעמדו להעלות אותו לעולה . אולי החמור ידע , אולי הוא ויצחק היו היחידים שידעו . החמור הזה הוא מעין נביא המשקיף על אירועים היסטוריים , טובים ורעים , ברגע התרחשותם , אך אינו לוקח חלק בחגיגו...  אל הספר