על הפיסול . הופך לקו החיתוך : ה בפסלי הברזל שלי , היד המלטפת עשויה להיפצע . , יטוף של הפסל המתהווה במתכת הוא הרצון להבין את הצור , כלום אינו נובט בלי כאבים . תלם הוא רישום שנעשה על ידי שן המחרשה . התלם הוא ביטוי לזעקת הכאב של החריש , הוא הכאב של האדמה . בלי חריש , הזרעים לא ינבטו . הזרעים שהם הרעיון הנקלט עמוק בתוך הכאב , נובטים , גדלים וצומחים . מה שמפליא הוא הנס , הפלא הזה - הלידה , הפלא הזה שנקרא - חיים . הלידה היא הרגש , הציפייה שמעבר לצורה . התקווה לא נולדת עם הלידה ; התקווה הייתה קיימת לפני שנוצרו הדברים . אי אפשר ליצור קו , קטע של קו , ללא תקווה . את סופה של התקווה לא נדע . התקווה תתקיים עד נשימת אפנו האחרונה , ואולי זהו הדחף ליצור צורה , לברוא צורה , ללדת ולהרגיש . מנשה קדישמן
אל הספר