שעת משבר

שעת משבר בשעות של משבר אמיתי , משבר של עם , בשעות של אובדן דרך , אפשר לבחון את הדברים באחת משתי דרכים : לפנות לאסקפיזם או להרחיק לכת אל תרבות העבר , אל יוון העתיקה , ולהעלות שאלות נוקבות על מהות הקיום , על מוסר ועל שלטון . כשהתותחים רועמים סביבנו יומם וליל , המתות אינן שותקות , ויחסי הגומלין בין אמנות לפוליטיקה הופכים לכורח המציאות . לכן נראה לי תמוה ובלתי מובן כי במהלך ביקורו של אוצר הביאנלה של ונציה לשנת 2003 בארץ בימים אלה , הוא אינו אומר דבר לגבי המקום והזמן . כאילו אנחנו יושבים בוונציה או בשיקגו . הוא בא , הוא כאן , בנונשלנטיות איטלקית , נראה מוטרד מן העובדה שהוא צריך לדבר . הוא אומר שאולי יבחר במהלך שהותו כאן אמנים ישראליים . אולי הוא יצליח בתערוכות שהוא אוצר שם , בוונציה על המים , ואולי לא . אז מה !? "בסך הכול מדובר באמנות , " הוא אומר לנו בחיוך , "לא בפצצת אטום , " וכולם צוחקים , וגם הוא . ותוך שעה קלה אומר לו מארחו הישראלי : "ובכן הולכים לידלנר , " ? "דינר , " הוא עונה , וקם מהכיסא בזריזות מפליגה . ניתן היה לנהל שיחה על אמנות בשעת משבר , על אמנות המבקרת את השלטון , על תחושת הט...  אל הספר