בשתי חזיתות פרעות תרפ"ט ( 1929 ) היוו פרשת דרכים בתולדות הציונות . היישוב העברי נחרד משאננותו , ובפעם הראשונה מאז נכון בארץ השלטון הבריטי החל הספק מכרסם בלב רבים , שמא אין החלום הציוני ניתן להגשמה במשטר המאנדאט . המינהל הבריטי , ששרץ פקידים אנטישמיים ואנטי ציוניים לרוב , נתרשל בדיכוי המהומות וביקש בתוך כך לשוות להתפרעות הערבית צביון של מאבק בין שני לאומים לזכויות ריבונות . מתוך שהוריש סר הרברט סמואל בסיום תקופת כהונתו כנציב עליון מסורת של משטר רופס , "ליבראלי , " נתחוור , שהפקידות הקולוניאלית בארץ תימנע מלכוף על האוכלוסייה הערבית ה"מתמרדת" את הפתרון הציוני השנוא עליה , חרף ההתחייבויות החגיגיות שנטלה על עצמה ממשלת לונדון על פי הצהרת באלפור וכתב המאנדאט . בשלהי דצמבר 1929 יצא ז'בוטינסקי למסע הרצאות באירופה , ומאז שוב לא התירו לו השלטונות הבריטיים לחזור לארץ . עד סוף ימיו הוא נאלץ איפוא להשקיף על המתרחש בארץ מרחוק , ותכניתו להשתקע בארץ הושמה ? לאל . אף הוא היה שרוי בדיכאון לנוכח ההתפתחות המדינית , והוא אכן היטיב להבין לרוח חברי מפלגתו מן הזרם ה"מאכסימאליסטי , " שהחלו לכנות את המינהל בארץ...
אל הספר