10 הימים האחרונים מלחמת-העולס השניה באה על זיבוטינסקי כחתף . הוא לא חזה אותה ; ההיפך , משוכנע היה כי היא לא תפרוץ , אולי משום שמבחינה נפשית הוא לא רצה שתפרוץ . כל תכניותיו וחלומותיו נגוזו ברדת מסך-הברזל על אירופה , ויהודיה נלכדו בגיטאות שאין מנוסה מהם . חודשי-המלחמה הראשונים עברו עליו בלונדון . לשעה קלה עוד האמין שניתן יהיה להחזיר את גלגל המאורעות לאחור , לחדש את הברית בין אנגליה לבין עם ישראל , כמלפנים , לחתום את פרקי-הספר השחורים , רצופי הבגידה והאכזבות , ולפתוח דף חדש ביחסיהם לנוכח הסכנות האורבות לדמוקרטיה ולעמים השרויים במצוקה . הוא שלח תזכירים לראש ממשלת בריטניה צ'מברליין ולצ'רצ'יל והציע בהם להקים צבא יהודי שיילחם לצד בעלות-הברית . אך תקוותו נכזבה . פניותיו נתקלו בקיר אטום . משום כך ביקש לשנות את המהלך ונשא את עיניו אל "העולם החדש , " לארצות-הברית , שעמדה עדיין בנייטראליותה . היה בדעתו לעורר בה תנועת התנדבות מקיפה ולגייס צבא יהודי בן 100 , 000 איש , שיתפרש בכל החזיתות כדי להקנות לעם היהודי , בבוא השלום והנצחון , זכות להסב עם שאר נציגי האומות אל שולחן ועידת-השלום . ואולם הבריטים הק...
אל הספר