התנועה לרווחת העובד תנועת הניהול התפלגה בשנת 1910 לשני פלגים . תנועתו של פרידרין טיילור , תנועת הניהול המדעי , והפלג שגרס שיש להתייחס לבעיות הניהול מנקודת ראות שונה , שבמרכזה רווחת העובד בעבודה . המטרה נשארה אותה מטרה - יעילות העובד והשגת המטרות של הארגון , תוך הפחתת עלויות העבודה , צמצום שביתות והיעדרויות והגדלת הרווחים . במילים אחרות , לא היה שוני בין גישת טיילור וההולכים בעקבותיו לבין אלה שבחרו בדרך אחרת באשר לאסטרטגיה הניהולית . ההבדל התמקד רק בטקטיקה הניהולית . התנועה לרווחת העובד ראתה את העובד במרכז - העובד כמשאב אנושי , שרווחתו תביא בסופו של דבר גם לרווחת הארגון . הרעיון של רווחת העובד לא היה זר בסוף המאה התשע עשרה , שכן , הוא הוצע בזמנו על ידי רוברט אוון . בשנת , 1901 הוקמה הליגה לשיפור שירותי הרווחה במפעלים מיסודו של ויליאם טולמן . ליגה זו השפיעה על הקמת התנועה לרווחת העובד , שבאה מקרב התנועה לניהול , וסיסמתה היתד , שיפור התנאים הפיסיים והאנושיים בעבודה . לאמור : הפסקות בעבודה למנוחה , חדרים למנוחה , חדר אוכל , מקלחות לעובדים ושימת דגש בבריאותו ובחינוכו של העובד , כולל התוויי...
אל הספר