קריטריונים דיאגנוסטיים

קריטריונים דיאגנוסטיים מבוגר , הורה או מורה של הילד חייבים לרווח על התופעה , משום שלעיתים אין היא באה לביטוי במערך הקליני . אם קיימת אי התאמה בין דיווחים שונים , יש לתת משקל רב יותר לדיווחי המורה , שלה יש קנה מירה רחב יותר להשוואה . בדרך כלל יופיעו סימנים רבים יותר אצל ילדים צעירים מאשר אצל ילדים בוגרים יותר . הפרעת קשב ללא היפראקטיביות : הפרעה שאפיוניה זהים להפרעה שתוארה , ללא התופעות המאפיינות את ההיפראקטיביות . גם הקריטריונים הדיאגנוסטיים זהים , ללא אלה של היפראקטיביות . לפי ה 5 \ 1-111-1980 ס , כרי שילד ייחשב לסובל מ"הפרעת קשב , " יש לראות בו לפחות שלושה מתוך חמשת הסימנים הבאים : . 1 אי יכולת לסיים משימות . 2 חוסר הקשבה . 3 קשיי ריכוז . 4 קושי להתמיד בפעילות משחקית רצופה . 5 נטייה להיות מוסח בנקל . אלה הם סימנים התנהגותיים ברורים , הניתנים להערכה באמצעות תצפית . תופעות התנהגותיות משמשות גם קריטריונים לקביעת אבחנה של אימפולסיביות והיפראקטיביות . ' אימפולסיביות" - לפחות שלושה מתוך ששת הסימנים הבאים צריכים להופיע כתנאי לקביעת האבחנה : . 1 פעולה לפני חשיבה . 2 מעבר מוגזם מפעילות לפעיל...  אל הספר