חלוקת זמן במרוכז או במפוזר בונה התוכנית מציע את מסגרת הזמן הדרושה להשגת המטרה . זוהי הצעה בלבד , מכיוון שהמציאות חזקה יותר מהתכנון ולכן יש גם למלמד שיקולי דעת והחלטות רבות בתוך מסגרת הזמן המוצעת . לכאורה נראה כי המורה כבול מדי במסגרות הזמן של בית הספר ומשרד החינוך , וחסרה לו גמישות בהפעלה . בפועל נראה כי טווח הגמישות שלו גדול יותר והוא יכול למתוח החלטות על זמן מעבר לקווי המתאר של בית הספר . את השיקולים לחלוקת הזמן נבסס דווקא על מציאות אופטימלית . לצורך ההדגמה נניח שיש לנו מנהל דמיוני שיכול לארגן את תוכנית הלימודים ללא מגבלות זמן . הוא יכול לחבר את כל השעות של התוכנית לשבוע מרוכז , או לפזרן במשך חמש דקות אחת לחודש לאורך חמש שנים . כאשר כל האפשרויות לחלוקת הזמן פתוחות לפנינו , אפשר לדון בשאלה העקרונית , "מה עדיף : לרכז את הזמן או לפזר אותו " ? התשובה העקרונית היא כי בשלב "הטיפוס" בלמידה רצוי לרכז את הזמן , ואילו בתרגול , שינון והפנמה יש צורך לפזר את הזמן . אפשר להמשיל את הרכישה של מטרות חדשות לעלייה פסיכולוגית במעלה תלול , ואת השינון והתרגול להתייצבות על המישור והליכה בו עד למעלה התלול ה...
אל הספר