סמכות כאמצעיהגנה ! לעתים משתמשים תרפיסטים , או מראיינים אחרים , בסמכותם כבהגנה , כבמתרס : " המורים אינם טועים לעולם , " "הרופאים יודעים הכי טוב , " "למבוגרים יש יותר ניסיון" - כל אלה הם לעתים קרובות ניסוחים המשמשים הגנות נוחות . אין בכוחם לפתור את בעיית המרואיין , אך הם מגינים על המראיין מפני "התקפה" בדמות ניסיון אמיתי של המרואיין לברר לעצמו את טיב מצוקותיו ולהתמודד עם מצבו . המרואיין העומד בפני מראית עין וו של עליונות , נאלץ להגן על עצמו כמיטב יכולתו . אם יראה בה ביטוי לערכי המראיין , הוא עלול להיכנע לה או להשתריין מפניה . כר נוצרות שתי הפרעות קשות לתקשורת תקינה : שימוש המראיין בסמכותו , והתגוננות המרואיין מפניה בדרכים מדרכים שונות . איני טוען כי לתפקודנו בחברה ובחיי המטופל אין כל קשר לסמכות ; ודאי שיש לו . השאלה היא כיצד ולאיזה מטרות אנו משתמשים בסמכותנו בריאיון המסייע . האם אנו אומרים במהלך הריאיון במפורש או בעקיפין : "על זה לא נדבר , " "זהו סוד מקצועי , " "תצטרך פשוט לסמוך עלי בעניין זה , " "אני יודע טוב יותר ממך , " " זה סופי ואין מה להוסיף בנידון ? " אם אנו משתמשים בניסוחים כגון ...
אל הספר