באופן אירוני , אנו רואים בחיי אדם ערך מקודש . באחד הימים נקראתי בדחיפות לבית חולים כדי "לעזור" לאיש צעיר שהחליט להתאבד . הוא התעוור זמן מה לפני כן וחש , לדברי הרופאים , שהמוות הנו המוצא היחיד בעבורו . בבית החולים שוחחנו , נכון יותר אני דיברתי , כי הוא סירב לדבר לחלוטין . סיפרתי לו מה שנאמר לי והוא אישר את כוונתו . לאחר מכן אמרתי לו מדוע באתי . את פרטי הדברים שכחתי מזמן , אבל זכורה לי עמדתי הכללית . נקראתי כדי לשכנעו לחיות ; ואולם לא זו הייתה לאמיתו של דבר מטרת בואי , כי חשבתי שאין לי לא הזכות ולא היכולת לעשות זאת . ההחלטה הייתה בידיו . באתי כדי לומר לו שאם יחליט לחיות , אהיה מוכן לעזור לו בכל מאמצי כוחי להגיע למצב שחייו יהיו משמעותיים ועשירים ככל האפשר . זה היה אחד מסיפורי ההצלחה המזדמנים לנו לעתים . ההצלחה הייתה שלו , אף כי הכבוד כלפיו וכלפי עולמו נבע ממני . אילו החליט אחרת , אני מקווה שהייתי מכבד את החלטתו באותה מידה ; אך כפי שהדברים נראים עכשיו , היה מפסיד רבות . קבלה : עניין שלכ בוד במרוצת השנים אני מרוצה פחות ופחות מן ההכללות שכולנו לוקים בהן בעניין הקבלה . ( Acceptance ) עלינו לל...
אל הספר