. 1 התפתחות הופעתו של ייצוג , כתוצאה מתיפקוד הסימון , חשובה לגבי התפתחות הריגושיות והיחסים הבינאישיים לא פחות מאשר לגבי התפתחותם של התיפקודים ההכרתיים . במשך התקופה התחושית התנועית עשוי עצם להיות בעל משמעות ריגושית רק כל עוד נמצא הילד במגע ישיר עמו . ניתן להשיבו לאחר פירוד חולף קר , אך במשך הפירוד עצמו הילד איננו יכול להעלותו . אולם לאחר הופעתם של דימוי רוחני , של זכירה שבהעלאה , של משחק סמלי ושל הלשון יכול המושא הריגושי להיות נוכח ופעיל , אפילו איננו מבחינה פיסית . עובדת יסוד זו מביאה להיווצרות ריגושים חדשים הלובשים צורה של אהדה או סלידה בני קיימא כלפי אנשים אחרים , וכן צורה של ערות מתמדת ויחס מעריך קבוע כלפי עצמו בתורת אני . כך צומחת שורה של תופעות חדשות , המגיעה לשיאה בערך בגיל שלוש , במה שביהלר כינה משבר ההתמרדות — המצטיין בצורך לעמוד על שלו ולהיות עצמאי , ובכל מיני מצבי התחרות , אדיפאליים ואחרים , ביחסים עם בני אדם קשישים מהילד . דברים אלה מתבטאים גס בשיפרוטים של האספקטים הריגושיים של המשחק הסמלי וגם בהתנהגות תכליתית ובלתי משחקית . התגברות זאת של תודעת עצמיותו של הילד , שהיא הרבה ...
אל הספר