. 1 הבעיות שהתדמית מעוירר ת נראה , איפוא , כי תדמיות רוחניות מופיעות מאוחר יחסית משום שהן תולדה של חיקוי מופנם . הדמיות שלהן לתפיסה איננה מעידה על היותן גזורות במישרין ממנה , אלא נובעת מהעובדה שההיקוי שבו כרוך הדימוי מעתיק את נתוני התפיסה באורח פעיל , ואף עשוי לעורר תחושות , ממש כפי שתנועה שאנו מדמים אותה בלבד מעוררת התכווצות של שרירים . באשר לזיקה בין דימוי וחשיבה , הרי הראו בינה ( Binet ) והפסיכולוגים הגרמניים מאסכולת וירצבורג — מ ק . מארבה ( K . Marbe ) ו א . קולפה ( o . Kuipc ) ועד ל ק . ביהלר — , ( K . Biihler ) שקיים מה שהם כינו חשיבה ללא תדמיות . כאשר אנו מדמים עצם , השפיטה עצמה המאשרת או המכחישה את קיומו איננה מאופיינת על ידי תדמית . ממימצא זה משתמע כי שפיטות ואופראציות מחשבתיות אינן בבחינת דימוי , אך אין הוא מוציא את האפשרות שהתדמיות ממלאת תפקיד בהשיבה , בתור סמל משלים המסייע ללשון . הלשון עצמה לעולם איננה מייצגת אלא מושגים או עצמים מוחשיים הנתפסים במחלקות בנות איבר אחד ( למשל ,, אבא שלי . ( " המבוגר , ממש כמו הילד , זקוק למערכת של מסמנים העוסקים בעצמים בתור שכאלה ולא במושגים ...
אל הספר