מלידה , ומכאן המשיר והגיע עד לתיאוריה של ארכי טיפוסים נורשים . אין ספק שהיה אפשר למצוא אותה אוניברסאליות גם בחוקי הסימבוליזם של המשחק הסמלי אצל הילד ; ומאחר שהילד קודם לאדם המבוגר , לא רק כיום אלא גם בתקופה הטרום היסטורית , יתכן שהגישה האונטוגנטית ( של התפתחות הפרט ) לחקר מנגנוני הה . : ; -זריית של תשקוד הסימון תפתור את הבעיה . . III ציור ציור הוא צורה של תיפקוד הסימון שיש לראותה כעומדת בחצי הדרר בין משחק סמלי ובין דימוי רוחני . הוא דומה למשחק הסמלי מבחינת חדוות התיפקוד שבו ומבחינת היותו מטרה לעצמו ; והוא דומה לדימוי הרוחני מבחינת מאמציו לחקות את המציאות . ג . ' ה . ליקה ( G . H . Luquet ) מסווג ציור כמשחק . אך אפילו בצורותיו התחיליות אין הציור עניין של הטמעה חופשית של המציאות לסכמות של הנבדק . כמו הדימוי הרוחני , הוא קרוב יותר להתאמה תוך חיקוי . למעשה מהווה הציור לפעמים הכנה להתאמה תוך חיקוי , ולפעמים תוצר שלה . בין התדמית הגראפית והתדמית הפנימית ,, ) הדגם הפנימי" של ליקה ) פועלות פעולות גומלין ללא ספור , מאחר ששתי התופעות נגזרות במישרין מהחיקוי .
אל הספר