האיכרים הצטרפו למרד ממניעים שהתסיסו חלקים ניכרים באוכלוסיית יהודה — הסכנה האפשרית שצצה לקיומם הלאומי הדתי של מקצת יהודי ארץ ישראל בתקופה שקדמה למרד בר כוכבא . מניעים לאומיים דתיים דיוננו במאורעות שהתחוללו בשנים 132-70 מלמד שהשלטון הרומי בשנים שבין המרידות נטה להתפשר עם האוכלוסיה היהודית בפרובינקיית יודיאה ולהגיע עמה להבנה . למרות זאת , אירועים חריגים אחרים הגבירו את המתח ואף גרמו לאי שקט . כמו האירועים הקשורים בפולמוס של קיטוס . אבל בדרך כלל , אפשר להגדיר את התקופה כתקופה שקטה מבחינת יחסי יהודים רומאים , שבה יכלו היהודים להתאושש מחורבן הבית ומתוצאותיו . אף על פי שכותרת הפרק היא מניעים לאומיים דתיים , שעניינם גורמים פנימיים בתוך הקהילה היהודית , ראשית דיוננו יוקדש דווקא לגורמים חיצוניים הקשורים במדיניותו של הדריאנוס במזרח בכלל וביהודה בפרט . עלייתו של הקיסר לשלטון בשנת 117 גרמה לתפנית במערכת היחסים בין היהודים לרומאים . להלן נראה כיצד הגורמים החיצוניים , דהיינו , מדיניות הדריאנוס , השפיעו על המניעים הלאומיים הדתיים וגרמו לפרק מרד בר כוכבא . מעמדה של רומי ומדיניות הדריאנוס במזרח שליט , ב...
אל הספר