הקדמה

הקדמה במהלכו של ספר זה אטען , כי העדויות הקיימות מאלצות אותנו לדחות עתה נקודות מסוימות מתוך התאוריה של ז'אן פיאז'ה על ההתפתחות האינטלקטואלית . לכן ייראה זה מוזר , אולי , שהבעת תודתי הראשונה מופנית אל אדם שעל עבודתו אני מותחת ביקורת . ובכל זאת , אני מחזיקה לו טובה . והבעת תודתי לו היא במקומה בלא ספק . לפני שנים רבות היה פיאז'ה אדיב דיו לקבלני INSITI UT DFS . SCIENCES v > v T 8 m ( nocrj ^ a ( המכון למדע החינוך ) בג'נבה , וההתרגשות שבביקורי הראשון היתה בין הגורמים החשובים שעוררו אותי , מאוחר יותר , לעסוק במחקרי זה . אם נאלצת אני לדחות כעת חלק מן הדברים שלימד פיאז'ה , אין בזאת משום המעטה כלשהי מן הכבוד וההערכה שאני רוחשת לאדם זה על תרומתו העצומה למדע . שום תאוריה מדעית אינה סופית , ואיש אינו מכיר בכך יותר מפיאז'ה עצמו . עלי להוסיף כי בעוד הפרקים הראשונים של הספר מציעים פירושים חדשים , מסוימים , סבורתני כי הרבה ממה שנאמר לאחר מכן אינו עומד בשום סתירה עם השקפותיו של פיאז'ה , ואין ספק שהושפע באופן קונסטרוקטיבי מהן . בעשר-שתים עשרה השנים האחרונות שיחק לי מזלי לעבוד באדינבורו עם מספר עמיתים וב...  אל הספר