נכונותו של השומר הצעיר להתאחד ועל רקע עקשנותו לשמור על יחסי כוחות ריאליים בייצוג — עמדה שדנה את המפלגה השמאלית הוותיקה לייצוג מזערי . בבחירות לאסיפת הנבחרים של כנסת ישראל קיבלה חזית השמאל 21 צירים , לעומת 63 למפא"י ו 17 לאחדות העבודה . היה זה הישג יחסי לשמאל , בהשוואה לבחירות של שנת , 1931 שבהן זכו פועלי ציון שמאל ב 2 צירים והשומר הצעיר ב 1 וזה בהתחשב בעובדה , שבציבור הבוחרים הלא הסתדרותי היתה אחיזתן של מפלגות השמאל חלשה למדי . אולם בבחירות להסתדרות היתה התוצאה ל 20 . 3 אחוז לחזית השמאל לעומת כ 25 אחוז שהשיגו השומר הצעיר , הליגה הסוציאליסטית ופועלי ציון ( על שני פלגיהם ) יחד בשנת . 1941 אולי לא היה כאן כישלון , אך הסיכוי להישג של השמאל נתבדה . עגומה יותר היתה התוצאה לגבי המשך קיומה של "חזית השמאל . " בקרב פועלי ציון הורגשה אכזבה ותרעומת על השומר הצעיר המקפח אותם , כביכול , בנציגותם , ואף מנסה "לבלוע" את המפלגה הקטנה . לכך נוסף החשש המסורתי של פלג ארם-ניר מפני השומר הצעיר — הן משום תנאיו הפרוגרמתיים והן משום סגירותו והמוניליטיות שלו . פועלי ציון החלו קובלים על קיפוח בייצוג במועצת פו...
אל הספר