החרפת הניגוד בין הרוב בקיבוץ המאוחד לבין מפא"י בפרק הזמן שחלף מכינוס מועצת הקיבוץ המאוחד ( 1936 ) ביגור לוועידת מפא"י ברחובות ( מאי , ( 1938 הפכה התביעה לאיחוד התנועה הקיבוצית לסיסמת קרב של הנהגת מפא"י למען ליכודה של המפלגה . ב , 1936 קריאתו של ברל כצנלסון לאיחוד עדיין נשאה אופי תנועתי קיבוצי . אמנם ראינו , שראשי הקיבוץ המאוחד חשדו בכוונותיו של ברל , וראו בקריאתו לאיחוד ניסיון לפגוע בעצמאות תנועתם , אך המחלוקת עדיין לא חרגה מהמישור הקיבוצי התנועתי . לפיכך הניסיון להקים את "ברית התנועה הקיבוצית" היה יכול להתפרש כצעד ראשון לאיחוד התנועה הקיבוצית , ובלא קשר למסגרות המפלגתיות . ואולם תוך כדי הכנתה של ועידת רחובות , לבשה התביעה לאיחוד הקיבוצי אופי פוליטי מפלגתי ברור . שתי סיבות גרמו לכך : א . האופוזיציה הפנימית בקיבוץ המאוחד , בהנהגת נצ"ח , קשרה קשר הדוק עם הנהגת המפלגה , בשעה שגם חבר הקבוצות תמך בתביעה לאיחוד . נוצרה , אפוא , חזית רחבה של התומכים באיחוד : הנהגת המפלגה , חבר הקבוצות והמיעוט הגדול בתוך הקיבוץ המאוחד . הללו הדגישו , שהשומר הצעיר אינו שותף הכרחי לאיחוד ; ב . הנהגת מפא"י התייצ...
אל הספר