מבוא הקיבוץ והיישוב בין אוטופיה למציאות הבעייתיות של חברה בהתהוותה דורות רבים חלמו יהודים על ציון . ככל שגברה מצוקת הגלות , כן התעצמו הגעגועים לארץ המובטחת . ואולם החלומות והגעגועים לא הולידו מעשים . רק מימי "חיבת ציון" החל החלום להפוך לממשות , על ידי העלייה וההתיישבות בא . ^ האידיאל הציוני הצטייר אז בדמות יהודי עובד אדמה , היושב תחת גפנו ותחת ותאנתו . חלומם התמים של עולי העלייה הראשונה כמעט עלה בתוהו , ומושבותיהם ניצלו הודות לעזרתו של הבארון רוטשילד . הרצל חרג מעולמם של החלומות התמימים ושיחרר את הציונות מחסותם של נדבנים . הציונות המדינית היתה מיוסדת מראשיתה על יסודות ריאליים , ואולם בתיאור החברה היהודית העתידה לקום באח ישראל , שילב הרצל גם יסודות של אוטופיה חברתית . חזונו האוטופי של הרצל לא צמח בעולם של הזיה ודמיון . אדרבא : היתה בו מידה רבה של חוש מציאות וראיית הנולד . הרי זה טיבה וזה אופיה של אוטופיה : עדיין אין היא קיימת בשום מקום , אך היא תוכל לצאת מן הכוח אל הפועל , בתנאי שיחולו שינויים מפליגים בנסיבות האובייקטיביות , ובתנאי שיופיע נושא אנושי שיוכל להגשימה . התנאי הראשון התמלא — ...
אל הספר