פרק שלושה עשר סיכום : היד הלא נעלמה והפיתוח התעשייתי של ישראל הדיון האמפירי בתהליכי הפיתוח התעשייתי בשלושת הענפים התעשייתיים שנבדקו העלה תשובה ברורה לשאלה מי עיצב את מדיניות הפיתוח התעשייתי ואת המבנה של התעשייה הישראלית . בראש ובראשונה היו אלה פקידי מדינה אוטונומיים , שרים וביורוקרטים , שעיצבו את מדיניות הפיתוח התעשייתי . בפעולתם זו החליפו את מנגנון השוק ( והמחירים ) — היד הנעלמה בלשונו של אדם סמית — בידה המנחה , הממריצה והמגוננת של המדינה . כך בענף הכימיה , שבו היה למדינה תפקיד מכריע בפיתוח הענף ובגיבוש הסקטור הממשלתי . כך גם בענף המתכת הבסיסית , שיישום תכנית הפיתוח שלו היה מותנה ברצונה של המדינה ובהכרעותיה . מנהיגותו הדינמית של הלל דן ועצמתו של סולל בונה לא היה בהן כדי להכריע בזכות התכנית אלא בהסכמתה של המדינה . הסכמה זו ניתנה רק לאחר הראורגניזציה במבנה סולל בונה וביזור תכניות הפיתוח בין גורמים אחדים . בענף הטקסטיל הומרץ הפיתוח באמצעות תכנית מגובשת , מקיפה ומתוכננת מראש , שכל כולה נעשתה על ידי המדינה . הקמת מפעלי הטקסטיל בעיירות הפיתוח לא היתה אפשרית בלא פעולת הגיוס שעשתה המדינה . הש...
אל הספר