הלאמת בתי הזיקוק

לפני שנה וחצי . נוספו כמה יחידות חשובות והחלו תהליכי ייצור חדשים . לעומת זה גברה המצוקה הכספית והיא מאיימת להשבית את המפעל . הכנסות שוטפות — פיקדון היצוא — הוצאו להשקעות יסוד מחוסר הון נוסף ואין במה לכסות את ההוצאות השוטפות . בנייתם של מיתקנים אחדים הופסקה באמצע ואין במה לסיים את המלאכה . היקף הייצור מתקפח על ידי כך והמדינה מפסידה דולרים כפל כפליים — הן על ידי החמצת יצוא והן על ידי יבוא מיותר . אך העיקר שגם חלקו הפעיל של המפעל עומד על עברי פי פחת . מתנהל עכשיו משא ומתן , עם אנשי P . E . C . שבאו לארץ , על השקעה נוספת של מיליון דולר . אם יושג הסכם אפשר יהיה להשלים את ההרחבה . אם לא יושג — לבטל המפעל כולו . בעקבות הקצאת המניות לממשלה , ומצבו הכספי העגום של המפעל , פרש נובומייסקי ב 28 במארס 1954 מפעילותו בחברה . את מקומו כיו"ר תפס יעקב פלד , מנכ"ל משרד הפיתוח . "דשנים וחומרים כימיים" עבר לשליטת הממשלה ולבעלות המדינה וכך נבנה נדבך נוסף לסקטור הממשלתי . הלאמת בתי הזיקוק הנדבך השלישי לסקטור הממשלתי בענף הכימיה וליכולתה של המדינה לעצב את התפתחותו של הענף הונח בשנת 1959 עם העברת בתי הזיקוק מי...  אל הספר