האוטונומיה של משרד המסחר והתעשייה, 1965-1956

והיה מנוכר מתפקידי פיתוח תעשייתי . בעת הדיון על חוק התקציב לשנת 1953 / 54 הציג ברנשטיין את סמכויותיו המוגבלות של המשרד כך : דאגת המשרד הזה לתעשייה , למשל , חלה רק על התעשייה המעבדת . תעשיית ההפקה ... נמצאת כפי ששמענו באוצר , תחת השם של פיתוח . תעשיית הכוח , כלומר החשמל אצלנו , גם היא נמצאת באוצר , תחת השם של "חשמל . " תעשיית ההפקה מהאדמה נמצאת במסגרת הפיתוח , וכן תעשיות היסוד הקשורות במידה מסוימת עם ההפקה , כגון פוספטים וכדומה . כל זה אינו שייך לעת עתה למשרד התעשייה . לאור הדברים הללו של ברנשטיין אין פלא שחבר הכנסת שלמה לורנץ מאגודת ישראל , טרח לקרוא לעברו את קריאת הביניים המזלזלת : "מה נמצא אפוא אצלך , אדוני . " ? התקופות הקצרות שבהן כיהנו דב יוסף ופרץ נפתלי בתפקידי שרים לא היה בהן כדי לציין שינוי של ממש במצב . קיים מתאם בין העדיפות הנמוכה שנתנה המדינה לתעשייה ולפיתוח תעשייתי בתקופה הנדונה , לבין הגבוליות הנמוכה , הבידול הנמוך , כלי המדיניות הדלים והלכידות הנמוכה . בדיקת המשתנים הללו מצביעה על האוטונומיה הנמוכה של המשרד . יכולתו לעצב העדפות ולפעול לפיהן היתה נמוכה . בעקבות שיחה עם אור...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי