פרק שלישי היישוב הערבי שישבו על חלק גדול מאדמות אלה ללא זכויות , ובעיקר השבט ערב א דלייקה , אשר שכן בבקעת יכנאל , נאלצו לעוזבן . תהליך הנטישה נעשה תוך התנגשויות לא פוסקות עם המתיישבים היהודים . מאחר שהמתיישבים היהודים , שלא כקודמיהם הפלאחים הערבים , לא ויתרו ולא נכנעו לבדווים , לא יכלו הבדווים אלא לסגת . עם הזמן היו חלקם לפועלים חקלאיים , שעבדו אצל האיכרים היהודים . נטישתם היתה אפוא בחלקה נטישה בפועל ובחלקה — מעבר מאורח חייהם להתיישבות קבע באיזור גופו . מתוך דינים וחשבונות של מושלי הנפות , עולה התמונה הבאה על מצב הבדווים בראשית . 1947 ערב א זביח שכן בשולי האיזור , צפונית להר תבור . השבט מנה כ 1 , 440 נפש . בחלקו ישב על אדמות המדינה בשטח של כשלושת אלפים דונם ובחלקו רעה על אדמות של פיק"א — ומשום כך היו סכסוכים תמידיים . חלק מן הבדווים בנה לעצמו בתים קטנים , והתגורר בהם כעונת החורף ; אולם רובם ישבו עדיין באוהלים . היו גם שתים עשרה משפחות , כשישים נפש , שהתגוררו בכפר שרתה הערבי , וגם להן לא היתה קרקע , אבל הן עיבדו אדמות לא להן . זהו השבט הבדווי היחיד באיזור , שצמצם אמנם את תחום נדודיו , ...
אל הספר