פרק רביעי חלפו כמה שבועות ואני לא שמעתי דבר מאמו של דיבס . טלםנתי לבית הספר ושאלתי את המנהלת אם שמעה משהו מההורים , והיא השיבה בשלילה . שאלתי על דיבס . היא ענתה שהתנהגותו היא ללא שינוי . הוא מבקר בבית הספר בקביעות . הם עומדים , אם אפשר לומר כך , ,, מן הצד , " ומקווים שפגישות הריסוי במשדוק תתחלנה במהרה . והנה קיבלתי באחד הבקרים את הדף החתום בידי ההורים , ובו מתן היתר לרשום את מהלך הפגישות . במכתב קצר שצורף אליו הצהירו ההורים על נכונותם לשתף פעולה במחקר הילד והציעו כי אתקשר עמם כדי לקבוע מועד לפגישות השבועיות עם דיבס . קבעתי את זמן הפגישה לאחר הצהרים של יום חמישי הבא , בחדר המשחקים שבמרכז . ביקשתי ממזכירתי לטלפן לאמו של דיבס ולשאול אם הזמן נוח לה , והיא השיבה שהמועד משביע רצון , והיא תביא אותו למרכז . נשמנו לרווחה . במשפחה זו לא חרצו בקלות החלטות מעין אלו . יכולנו רק לנחש מהי משמעות דחיית ההחלטה להתחיל בפגישות הריפוי במשחק . יכולנו רק לשער בדמיוננו את המבוכה והחששות שהיו בלב ההורים שעה ששקלו את צעדם הבא . ומה היה מצבו של דיבס באותו זמן י ההיו ההורים מהרהרים בדיבס ומנסים לנחש את התוצאו...
אל הספר