פרק שני קום וצא שוב אל תוך הלילה , מקום שם מטשטש האור העמום את קוויה הברורים של המציאות ופורש על העולם המוחשי ערפילים מיטיבים . אין זה עניין של שחור ולבן . אין כאן עניין של ,, זה הוא זה , " ! מפני שאין האור הזורח כאן אור נוקב של עדות בלתי משתמעת לשתי פנים והאדם רואה את הדברים כמות שהם ויודע את התשובות . השמים המאםילים מאפשרים חריצת דין םלחנית יותר , אשמה על תנאי , נדיבות רגשית . לקיים , המואר כך , יש כל כך הרבה אפשרויות עד שהוודאות נהיית דו משמעית . כאן יכולה זכות הספק להועיל ולהאריך ימים עד כדי לעורר הרהורים ביכולת ההערכה האנושית ובמגבלותיה . כי בעת שגדלים או מצטמצמים האופקים בתוכו של אדם פנימה אין השינויים בני מדידה על ידי בני אדם אחרים . ההבנה צומחת מנסיוך חיים אישי , המאפשר לאדם לראות ולחוש בדרכים מגוונות ובעלות משמעויות משתנות כל כך , עד שמודעותו העצמית נהיית הגורם הקובע . כאן יכול האדם להשלים ביתר נכונות עם העובדה שממשויותיו של עולם הצללים הן פרי השלכת מחשבותינו , עמדותינו , רגשותינו וצרכינו האישיים . אולי קל יותר להבין שאף כי אין בנו החכמה למנות ולפרט את הסיבות להתנהגותו של אדם...
אל הספר