דילמות - גישות חד־ממדיות.

אחת הסתירות המהותיות בחינוך טמונה בצמד הטענות הבא . האחת קובעת : "חינוך הוא תהליך של העברת הערכים של החברה אל הדור הצעיר . " ואילו השניה גורסת : "כל ילד הוא יצור יחודי ביקום , תפקיד החינוך הוא לסייע בידיו לגדול , לצמוח ולפתח את כל הפוטנציאל הגלום בו . " לכאורה , ניצב המחנך לפני ניגוד תהומי . לפי איזה מצפן יש לנוט את ספינת החינוך ? באיזה כיוון ? האם אפשר להעלות על הדעת שבארץ כשלנו ניתן לוותר על הקוטב של הערכים החברתיים ? האם יש זכות קיום לחינוך אשר איננו מכוון במפורש אל אהבת המולדת , חיוב הציונות , הכמיהה לשלום עם השכנים הערבים והחתירה לדו קיום , אל הערבות ההדדית והסולידריות עם העם היהודי על כל פזורותיו , אל אזרחות טובה במדינת ישראל המושתתת על כיבוד זכויות האדם , ועל שלילת כל צורה של אפליה , גזענות ואלימות ? ולעומת כל אלה , האם מחנך ראוי לשמו יכול לעשות את מלאכתו ללא מחויבות לחניכיו - לכל אחד אישית ולקבוצה בשלמותה - ללא ערנות תמידית לחלומותיהם ולצורכיהם , ערכיהם ויעדיהם , כוחותיהם וחולשותיהם ? האם אין עליו לתת לגיטימציה מלאה לזכותו של כל חניך לגבש דעה אישית , לבחור באופן חופשי את מערכת ...  אל הספר
ספרית פועלים