גירוש קפריסין , 1948-1946 נחום בוגנר בשנה הראשונה לאחר מלחמת העולם השנייה בחרה ממשלת בריטניה בשיטת מלחמה שקטה נגד ההעפלה , אך פוגעת מאוד במארגניה . אוניות המעפילים יורטו בתחום המים הטריטוריאליים של הארץ והוחרמו כחוק . את המעפילים עצרו במחנה עתלית ושיחררו אותם משם תמורת ניכוי מספר רשיונות העלייה ( הסרטיפיקאטים ) מהמכסות החודשיות של 1 , 500 עולים . כך יצא שכרם של מארגני ההעפלה בהפסדם . הם איבדו את הספינות , שעלו ממון רב , וגם לא הצליחו להכניס ארצה יותר מעפילים משהתירו הבריטים להכניס . עם זאת יש לציין , שהחל מחודש מאי , 1946 לאחר בואם של כ 1 , 700 מעפילי 'מכס נורדאר , שהיתה אוניית המעפילים הגדולה ביותר מאז חודשה ההעפלה ב , 1945 ואשר שברה בבת אחת את מחסום 1 , 500 הסרטיפיקאטים החודשיים , החלו שלטונות המנדאט חוששים מהצפת הארץ בעולים בלתי חוקיים . עם התגברות זרם המעפילים התעוררו גם בעיות מנהליות ובטחוניות , כגון : מציאת מקומות אכסון עבורם , וריתוק יחידות צבא כדי לשמור עליהם , במקום לעסוק בפעילות מבצעית . כמו כן חששו מן הפיתוי היהודי לשחררם בכוח , כפי שהדבר נעשה בפשיטת הפלמ"ח על מחנה עתלית ב...
אל הספר