המתקפה הבטחונית התיישבותית בשנים 1939-1936 אלחנן אורן שלוש שנות 'המרד הערבי , ' עד דיכויו באביב , 1939 הציבו אתגר מסוכן ליישוב היהודי בארץ ולתנועה הציונית כולה . הפיגועים התפשטו בהיקף בלא תקדים , והערבים לא רק תקפו יישובים ושכונות , אלא פגעו בתעבורה בדרכים . המשימה המיידית ל'הגנה' היתה להגן ולשמור על הקיים . אולם בהתגוננות לא היה די , שהרי הערבים אמרו להשבית את העלייה ואת בניין הבית הלאומי , ואילו הצליח היישוב אך להגן על עצמו , זה היה ניצחון לערבים . האתגר האמיתי היה — להמשיך , למרות המרד , בפיתוח הבית הלאומי היהודי . נוכח ההתמרדות והטרור של הערבים נערכו הבריטים , תחילה בהיסוס , להגיב על האלימות המתפשטת . התמשכות המרד אילצה את ממשלת לונדון ואת הנציבות בארץ לשקול מחדש את המדיניות המנדאטורית . לעומת הפסקת העלייה , התגובה הכמעט אוטומאטית להתפרעויות בעבר , עמד הנציב העליון ארתור ווקופ הפעם על דעתו שלא להפסיק את העלייה ; אלא שלימים צומצמו מכסות העלייה החצי שנתיות . ממשלת בריטניה סיבבה את המצב המדיני בנתנה למרד בארץ ממד בין ערכי , כאשר עירבה את שליטי המדינות השכנות בהפסקת השביתה הערבית בסתו...
אל הספר